Skip to main content

מה ללמוד קודם ? what to learn first שאלות ותשובות questions & answers

Search form

  • תרומה
  • עלון
  • | שיעורים
  • | שו"ת
  • | קשר
  • | קניה
  • | הסכמות
  • | ספרי הרב
  • | eBOOKS
  • | eTRANS
www.bilvavi.net
EN
  • פִּי-דִי-אף
  • מאמרים
  • ווידאו
  • הכרת הבורא
    • הקדמה
    • בלבבי משכן אבנה - ח"א
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ב
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ג
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ד
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ה
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ו
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ז
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ח
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ט
  • הכרת עצמי
    • סולם של עליה בהכרת ה-אני
      • 1 דע את עצמך
      • 2 דע את נפשך
      • 3 דע את הרגשותיך
      • 4 דע את מחשבותיך
      • 5 דע את דימיונך
      • 6 דע את דעתך
      • 7 דע את הויתך
    • סדרת "דע את" - נושאים כלליים
      • דא את אמונתך
      • דע את ביתך
      • דע את ביטחונך
      • דע את גופך
      • דע את יחודך
      • דע את ילדיך
      • דע את כוחותיך
      • דע את ליבך
      • דע את מנוחתך
      • דע את משפחתך
      • דע את עמך
      • דע את רעך - אהבת ישראל
      • דע את שמחתך
      • דא את תורתך
        • דע את תורתך מוסגים
        • דע את תורתך הדרכה מעשית דרכי הלימוד
        • דע את תורתך הדרכה מעשית דרכי מסירות נפש
  • התבודדות
    • דע את נשמתך
    • נוספים התבודדות
    • דע את התבודדותך הכנה
    • דע את התבודדותך מעשית
  • ארבעת היסודות
    • מבוא לארבעה יסודות
    • דע את מידותיך - מהות
      • דע את מידותיך - עפר
      • דע את מידותיך - מים
      • דע את מידותיך - רוח
      • דע את מידותיך - אש
    • דע את מידותיך | 4 היסודות - הדרכה מעשית
      • דע את מידותיך - הדרכה מעשית עפר
      • דע את מידותיך הדרכה מעשית עפר עצלות מפורט
      • דע את מידותיך - הדרכה מעשית מים
      • דע את מידותיך - הדרכה מעשית רוח
      • דע את מידותיך - הדרכה מעשית אש
        • דע את מידותיך - הדרכה מעשית אש גאוה
        • דע את מידותיך - הדרכה מעשית אש כעס
        • דע את מידותיך - הדרכה מעשית אש כבוד
    • דע את מידותיך הדרכה מעשית כח ההתרכזות
    • דרשות שנות על מידות
    • יסודות הכוחות
  • דרשות
    • המיטב של בלבבי The Best of Bilvavi
    • דרשות לציבור
    • עולם האישה
      • עולמה הפנימי של בת ישראל
      • דרשות שנות לנשים
    • דרשות בחו"ל
      • שיעורים בלאש אנג'לס תשס"ז
      • שיעורים בעזור נוי יורק, לייקווד,בלטימור תשס"ז
      • שיעורים ארגנטינה בחודש כסלב תשע"ח
      • שיעורים בברזיל בחודש כסלב תשע"ח
      • שיעורים בפנמה לפני ר"ה תשע"ח
    • שיחות התעוררות
    • בית היהודי
    • גאולה הפנימית
    • הדור שלנו
    • ניגונים
    • ערב רב
    • פניני תורה
    • עדויות
    • עולם הביטחון
    • עולם הדיבור
    • עולם הדמיון
    • שאלות ותשובות
    • מ"ח דרכים
    • english
      • Assorted Droshos
      • Chodesh - Avodah
      • Prepping Hisboddedus
      • Practicing Hisbodeddus
      • Your Home
      • Inner Redemption sample
  • תפילה
    • תפילת שמונה עשרה שלם
    • עיונים בתפילה
    • שער התפילה למבי"ט
  • תורה
    • פשט
      • אורח חיים
      • גמרא
        • מסכת ב"ב פרק א
        • מסכת ביצה פרק א
        • מסכתות שונות
      • חושן משפט
        • חושן משפט אבידה ומציאה
        • חושן משפט אדם המזיק
        • חושן משפט נזקי ממון
      • יורה דעה
    • פנימיות
      • טעמי המצוות
      • אגדות השס באופן של בנין
      • משנה ראשונה בברכות - אגדתא
      • אהבת השם - יראת השם
        • מערכות באהבת השם
        • סוגיות באהבת השם
        • מערכות ביראת השם
        • סוגיות ביראת השם
      • פרקי אבות
        • פרקי אבות פרק א
        • פרקי אבות פרק ו
        • פרקי אבות מהר"ל
      • שלוש עשרה העיקרים
  • פרשה
    • פרשיות השנה
      • ויקרא
      • צו
      • שמיני
      • תזריע
      • מצורע
      • אחרי מות
      • אמור
    • שיחת השבוע
      • שיחת השבוע תשע"ו
      • שיחת השבוע תשע"ז
      • שיחת השבוע תשע"ח
    • נושאים בפרשה
    • פרשה תשע''ח
    • פרשה תשע''ז
    • פרשה תשע''ג-ד
    • פרשה תשס''ו
    • פרשה תשס''ה
    • פרשה תשס''ג
    • סוגיות בפרשה
    • תורת הרמז
  • מועדים
    • אלול
    • נוספים לאלול
    • ראש השנה
    • נוספים ראש השנה
    • יום כיפור
    • נוספים ליום כיפור
    • סוכות
    • חנוכה
    • ט''ו בשבט
    • שובבים
    • ארבע פרשיות
    • פורים
      • פורים - דרשות
      • פורים - שמחה
    • פסח
    • לג בעומר
    • שבועות
    • בין המצרים
    • בין הזמנים
    • ט"ו באב
    • ראש חודש
      • מהות החודש
      • מזל החודש
      • שבט החודש
      • עבודת החודש
      • החודש הזה
        • ניסן
        • אייר
        • סיון
    • שבת
      • שבת קודש
      • הכנה לשבת קודש
      • מלווה מלכה
  • פירושים
    • ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות
    • ספר דעת תבונות
    • ספר המספיק לעובדי השם
    • ספר בית אלוקים
    • ספר בעל שם טוב
    • ספר להב אש
    • ‏ספר מסילת ישרים
    • ספר משלי
      • ספר משלי א
      • ספר משלי ב
      • ספר משלי ג
    • ספר חובת הלבבות
      • הלבבות שער היחוד
      • הלבבות שער הבחינה
      • הלבבות שער עבודת ה
    • ספר נפש החיים
      • נפש החיים שער א
      • נפש החיים שער ב
      • נפש החיים שער ג
      • נפש החיים שער ד
    • ספר דרך השם
      • דרך השם תשע"ב
      • דרך השם תשס"ח
    • מהר"ל
      • מהר"ל נתיב התורה
      • מהר"ל על ענווה
      • מהר"ל פרקי אבות
    • ספר קהלת
  • בלבביפדיה
    • אנציקלופדיה - מחשבה
    • אנציקלופדיה - עבודת השם

שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס

סוגיות בפרשה
 הבא בסדרה: סוגיות בפרשה 016 בא דין חושך
 קודם בסדרה: סוגיות בפרשה 014 שמות דין משה הרג המצרי אגדתא
  • להפסיק
  • להאזנה
  • mute
  • unmute
  • max volume
מופעל כעת:
Update Required To play the media you will need to either update your browser to a recent version or update your Flash plugin.
    • להאזנה סוגיות בפרשה 015 וארא דין דם

סוגיות בפרשה 015 וארא דין דם

  • 1750 צפיות
  • הדפס
  • שלח דף במייל send page via email
  • ליצור קובץ פי די אף make a PDF a

ג' דינים בדם

[א] במאמר זה נברר לגבי כמה מדיני הדם המצויים, עד כמה הם נוגעים לדם שהיה במכת הדם במצרים. למשל, האם הדם שנעשה על ידי משה רבינו ולהבדיל ע"י החרטומים, האם הוא היה מותר באכילה ובשתיה או שמא היה בו איסור. ואם תמצי לומר שהיה בו איסור, מה היה דינו בשעה שחזר ונהפך למים לאחר שהסתיימה המכה. א"נ בעת המכה, כאשר מצרי לקח מים מישראל בלא ברשות, ונהפכו המים לדם, ולאחר ששילם המצרי לישראל הם נהפכו חזרה למים (עי' שמו"ר ט' י'), האם האיסור דם פקע. בעזרת ה' נדון גם בדין אותו דם כאשר נתבשל. נזכיר בקצרה את עיקרי דיני הדם. הנה ישנם שלשה מיני דם לענין דין (עי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ו). ישנו דם שאסור מדאורייתא וחייבים עליו כרת. ישנו דם שאסור מדאורייתא ואין עליו כרת. וישנו דם שמצד החפצא דדם הוא מותר, ורק אסור מדרבנן במקום מראית העין. איתא בשו"ע (יו"ד ס"ז) "בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאת בו, אבל דם האיברים אינו אלא בלא תעשה, והנ"מ כשפירש מן האבר וכו', אבל אם לא פירש וכו' מותר". א"כ כאן הוזכרו שני המינים הראשונים. והרבה מקורות לכך בש"ס, עי' למשל בפסחים (ט"ז ב') מקור לדין הראשון, "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש, דם שהנפש יוצאת בו קרוי דם, שאין הנפש יוצאה בו, אינו קרוי דם". המין השלישי הוא דם אדם דם דגים ודם חגבים. איתא בכריתות (כ"א ב') שדם דגים וחגבים מותר אפילו לכתחילה אא"כ כנסו, שאז צריך היכר כגון קשקשין לדגים. כלומר כאשר אין בהם שום היכר למקורם, הם אסורים משום מראית עין (רש"י שם ד"ה שכנסו בכלי), אבל אם מוכח לרואה שמדובר בדם דגים וחגבים, הדם מותר לכתחילה. וכ"כ התוס' (חולין ס"ד ב' ד"ה והוא) שדם דגים וחגבים שרי כל זמן שישנו עליהם וניכר שהוא מהן. ועי' ברמב"ם (מא"א פ"ו ה"א) שהתיר דם דגים וחגבים טהורים אפילו כנסו בכלי, ולא הזכיר שצריך היכר. ועי' בראב"ד שם שהשיג עליו. וכן דם אדם מותר מדאורייתא ואסור מדרבנן כדאיתא בכריתות (כ"א ב', כ"ב א') ועוד נדון בכך.

 

האם גזרו בדם חגבים משום מראית עין

[ב] והנה הדם שהיה במצרים פשוט שאינו דם בהמה או חיה, וגם אינו דם אדם או דגים או חגבים. אלא זה סוג דם חדש. ויש לדון האם שייך בו דין דמראית עין. והנה לכאורה קודם שניתנה התורה, שקיום המצוות היה בגדר אינו מצווה ועושה, לכאורה לא שייך לאסור משום מראית עין. דגם אם הרואה יסבור שפלוני אוכל דם בהמה, הרי לא יבוא הרואה לטעות ולחשוב שזה מותר, כי באמת אין זו טעות, דהרי אין בכך איסור. א"כ איסור דמראית עין לכאורה לא שייך בדם מצרים. אבל לו יצויר שהיה נשמר מדם זה עד אחר מתן תורה (למעשה זה בלתי אפשרי שהרי הנס נסתיים לאחר המכה), שהמצוות נעשו לבחינת מצווה ועושה, אזי לכאורה היה שייך לאסור גם דם זה במקום שישנה מראית עין. אבל ישנה סברא נוספת למה בגלל מראית עין לא ייאסר דם מצרים. דהנה התוספות יום טוב (כריתות פ"ה מ"א) הסתפק אם בחגבים צריך היכר כמו בדגים, דהרי לא הוזכר בגמרא בהדיא. אמנם למעשה התוס' דחולין שהזכרנו לעיל, מזכירים בהדיא היכר לענין חגבים. ועי' בתוס' חדשים (על הדף במשניות) שהביא שהפר"ח פשוט לו שאין חילוק לענין זה בין דגים לחגבים. מאידך, עי' בחידושי מהרי"ח (מודפס במשניות יכין ובועז), שסובר שדם חגבים ניכר במראהו ולא צריך היכר נוסף. וכן עי' בדרכי תשובה (סי' ס"ו סקס"ה) שהביא משערי דעה שדם חגבים מכיון שאינו שכיח לא גזרו ביה רבנן[1]. לפ"ז כ"ש שדם הנס במצרים אינו שכיח ולא שייך לגזור בו משום מראית עין.

 

האם גזרו רבנן דין מראית עין בדבר שאינו חפצא של דם

[ג] נתבונן עתה בשאלה האם המים שנהפכו לדם במצרים, האם נהפכו לדם מצד החפצא, או שמצד החפצא, המים נשארו מים רק שקבלו מראה דם. והנה בפירוש דעת זקנים מבעלי התוס' (וארא ז' י"ח) כתבו שרק מראיתו היה דם אבל טעמו כטעם מים. אבל אפילו נאמר שטעמו נעשה טעם דם, אין בהכרח שמצד החפצא אינו מים. והנה יש לדון האם ישנה סברא של מראית עין בחפצא של מים שנראים כמו דם. ועי' בדרישה (יו"ד סי' ע' אות ג', והט"ז שם סק"ח הביאו) שהביא מהים של שלמה (חולין פרק כל הבשר סי' ע"ג), שדם דגים אינו אינו ציר בעלמא[2], ואינו דם. לפ"ז חזינן דאפילו במידי שאינו חפצא דדם, דהיינו דם דגים, אסרו חכמים משום מראית עין. וא"כ ה"ה בדם מצרים שייך מראית עין אפילו נאמר שאין דם זה חפצא דדם אלא חפצא דמַים. אבל הכרתי ופלתי ס"ל דדם דגים הוא דם ממש. דהנה הרמ"א (יו"ד פ"ז אות ג') כתב שמותר לערב חלב שקדים עם בשר עוף הואיל ובשר עוף בחלב אסור רק מדרבנן, ואין לחוש למראית עין, אבל כאשר מערבים בשר בהמה עם חלב שקדים צריך להניח אצל החלב שקדים, כי בשר בהמה בחלב אסור מה"ת, ויש לחוש למ"ע, כמו בדם דגים שצריך להניח קשקשים (יו"ד ס"ו ט'), כי דם הוא איסור דאורייתא. והנה הש"ך שם (סק"ו) חלק על החילוק שעשה הרמ"א בין בב"ח דאורייתא לבב"ח דרבנן לענין מראית עין, ועוד נדון בכך. אמנם לעניננו, הנה הכו"פ (על אתר) בא להגן על הרמ"א, דגם בלי להכנס לסוגיה אם יש מראית עין באיסור דרבנן, בכל מקרה יש להחמיר יותר בדם דגים ודם אשה מאשר בחלב שקדים, מפני שדם דגים הוא דם ממש רק שהתורה התירתו, וכן חלב אשה הוא חלב ממש רק שהתורה התירתו, משא"כ חלב שקדים אינו חלב כלל. וכן לא חיישינן לערב יין אדום בתבשיל מפני שיין אינו דם. א"כ חזינן שהכו"פ למד שדם דגים הוא דם ממש ולא כיש"ש (הכו"פ לא הזכיר את היש"ש). א"כ בדם מצרים על הצד שהחפצא הוא מים ולא דם, לפי הכו"פ אין שייך לחוש למראית עין. והנה החשק שלמה (מובא במהד' הש"ס לאחר הגמרא, על כריתות כ"א ב'), ס"ל שא"א ללמוד כיש"ש שדם דגים אינו דם ממש, דא"כ למה צריך קרא להתירו, וכי כל דבר אדום צריך קרא להתירו. ועוד דא"כ יש כאן תרי מראית עין, חדא שיטעו לחשוב שזה דם, ועוד יטעו לחשוב שזה דם בהמה, ולא מסתבר שרבנן יחששו עד עדי כך. לכן טוען שחשק שלמה שגם היש"ש יודה שזה חפצא של דם, אלא דם קליש, ונפ"מ להלכות מליחה, אבל לא להלכות מראית עין, עי"ש. ואפשר להוסיף על דרך החשק שלמה, דהנה הבאנו לעיל את הגמרא בפסחים האומרת שדם שאין הנשמה יוצאת בו אינו קרוי דם. וע"כ שאין כוונת הגמרא כפשוטו ממש, דא"כ איך יש לאו בדם איברים. אלא כוונת הגמרא שלענין כרת, דם נפש נקרא דם ודם אחר אינו נקרא דם. אבל בודאי שגם דם איברים הוא דם לכל דבר מצד החפצא. וה"ה היש"ש רק רצה לומר שלענין הסוגיה דמליחה שעסק בה שם אין לדם דגים שם דם, אבל מצד החפצא מודה היש"ש שדם דגים הוא דם. לפי זה גם היש"ש יודה שבדם מצרים לא שייך דין דמראית עין על הצד שאין זה חפצא של דם.

 

אופנים שמותר לבלוע דם אדם

[ד] הנה הגמרא בכריתות (כ"א ב') מתירה לאכול דם דגים ע"י הנחת קשקשים בדם. בנוגע לדם אדם, מפורש בגמרא (שם), שדם בין השינים מוצצו ובולעו. לטעם ההיתר מצינו ד' שיטות בראשונים. רש"י בכתובות (ס' א' ד"ה מוצצו), מבאר משום דליכא דחזי ליה. והנה הבאר שבע (שו"ת סי' ט"ז) הקשה על רש"י דהרי קיימא לן כל דבר שאסרו חכמים משום מראית עין אסרו גם בחדרי חדרים, ועי' במשנה למלך (מא"א פ"ו ה"ב) מה שתירץ. ושער המלך (על רמב"ם הל' יו"ט פ"ד ה"ד) תירץ ע"פ התוס' (שבת ס"ב א' ד"ה והתניא), שכלל זה נאמר כאשר ברה"ר ישנה מראית עין, משא"כ אפילו כאשר בשוק אין מראית עין, גם בח"ח לא אסרו. וכאן הרי לא ניכר הדם בין שיניו בשום מקום. והנה רש"י בכריתות מביא פירוש אחר[3], דהיינו דהדם בין השינים אכתי מחובר ואפילו מצות פרוש אין בו. דהיינו דינו כדין דם איברים שלא פירש, כפי שהבאנו לעיל מהשו"ע. וצ"ע לפי פירוש זה, כאשר פסק הדם לצאת מחניכיו, האם הדם שכבר יצא ועדיין בתוך פיו, יהיה אסור לבולעו, למרות שאין בזה מראית עין. ונראה שמסתימת כל הפוסקים שכל זמן שהדם בפיו יש לו דין מחובר ומותר לבולעו. והנה התוס' (כריתות כ"א ב' ד"ה דכוותה), מביאים גדר היתר נוסף. דהנה לפי הגמרא כאשר נשך בככר ונמרח מדם פיו על הככר, אזי מחויב לגרור את הדם מהככר ואז רשאי לאוכלו. אבל כאשר דמו נוטף מפצע באצבעו, מחדשים התוס' שמותר לשים אצבעו בפיו ולבלוע הדם, כיון שברור לכל רואה שמדובר בדם אדם ולא בדם איסור.

 

שיטת הרשב"א והרמ"א בקשקשין

[ה] נביא עתה שיטה רביעית, שיטת הרשב"א. בהקדם הנה בשו"ע (יו"ד ס"ו ט') מתיר דם דגים אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים. ורע"א (על אתר) מדייק שבגמרא (כריתות כ"א ב') כתוב "דאית ביה קשקשים", כלשון השו"ע, אבל רש"י (שם ד"ה דאית ביה בדם קשקשים), הוסיף מילת "בדם". משמע שרש"י סבר שדוקא קשקשים בתוך הדם מהני ולא ליד. כלומר, דוקא קשקשים שהיו מעיקרא עם הדם מתירים את הדם, אבל קשקשים שהניחו אחר כך ליד או אפילו בתוך הדם, לא מהני. ומביא רע"א ראיה שגם התוס' סוברים כך, ממה שכתבו (שם ד"ה דכוותה) בסוף דבריהם שבמהלכי שתים לא שייך ביה קשקשים. ולכאורה למה לא, הרי אפשר לשים קשקשים בדם אדם, והרואה יחשוב שיש כאן דם דגים ולא תהיה מראית עין. אלא מדלא כתבו כן התוס', משמע שס"ל שלהוסיף קשקשים לתוך הדם לא מהני. ומסיק רע"א שרש"י והתוס' לא ס"ל כרמ"א (יו"ד פ"ז ג') שמתיר להניח שקדים אצל חלב שקדים שהתערב עם בשר בהמה. משמע מהרמ"א שלא צריך להיות היכר דמעיקרא. והנה בשו"ע כתוב שמקור הרמ"א הוא דברי עצמו. אבל לפי רע"א יוצא שהרמ"א חולק על ראשונים, ותמוה. אמנם אפשר שהרמ"א למד את דינו מהרשב"א בתורת הבית הארוך (בית שלישי ש"ה). שם מביא הרשב"א את הסוגיה דכריתות, ועל הגמרא "דאית ביה קשקשין", כתב הרשב"א "כלומר הקשקשין מוכיחין עליו". וכן בתורת הבית הקצר (באותו עמ') כתב "וכן דם דגים אם יש בו דבר המוכיח שהוא דם דג מותר". משמע מסתימת דברי הרשב"א שאין צורך שהקשקשין יהיו שם מעיקרא. א"כ נראה שישנה כאן מחלוקת רש"י ותוס' כנגד הרשב"א, והרמ"א פסק כרשב"א. ולפי הרמ"א והרשב"א אולי יהא מותר לשים קשקשים בדם אדם. במאמר המוסגר נעיר שבסי' פ"ז (סעיף ד'), התיר המחבר חלב אשה שנפל לתוך תבשיל, למרות שלכאורה לא היה שום היכר בחלב אשה קודם שנפל לתבשיל (דבפשטות לא מדובר שנפל ישר מדדיה לתבשיל), ולכאורה זה כשיטת הרשב"א והרמ"א, וצ"ע.

 

הגדרת המחלוקת בין התוס' לרשב"א

[ו] והנה לבאר את מחלוקת התוס' והרשב"א, יש לחקור מהו האיסור בדם אדם ודם דגים שאין בו היכר. טעם האיסור הוא בודאי משום מראית עין. אבל החקירה היא האם חז"ל אסרו את הדם עצמו מצד החפצא שבו, או האם חז"ל אסרו על הגברא לאכול את הדם, אבל מצד החפצא הדם נשאר דם היתר. ונראה שהתוס' ס"ל כצד הראשון, והרשב"א ס"ל כצד השני. לכן לשיטת התוס' לא יועיל להוסיף היכר לאחר שהדם כבר נאסר. משום שלאחר שנחית שם איסור על הדם, האיסור הוא עצמי ושוב אינו תלוי רק במראית עין. משא"כ לשיטת הרשב"א שהאיסור הוא על הגברא, עצם האיסור הוא מצד המראית עין, א"כ כאשר נחית היכר על הדם, פקע האיסור. והנה נגדיר עתה את שיטת התוס' באופן קצת שונה. דהיינו שחז"ל לא אסרו את הדם אלא הם אסרו את המראה של הדם. הרי זה כעין הדין דרבנן דאסור להנות מקול מראה וריח דבית המקדש (פסחים כ"ו א'). גם שם אפשר להגדיר זאת כאיסור על הגברא, או כאיסור על החפצא. למשל האומנים שתפקידם לעשות בדק הבית בקדה"ק, אסור להם להנות ממראה קדה"ק. אפשר להגדיר זאת שהמראה הוא היתר והאיסור הוא על האומנין, א"נ שהמראה הוא איסור הנאה בעצם, וממילא אסור על האומנין. א"כ כאן בתוס' אנו מגדירים שחפצא שהוא מראה של דם אסור באכילה. והגדרה זו עדיפא לן, כי סוף סוף במראית עין עסקינן.

 

דם דגים בתערובת

[ז] והנה השו"ע (יו"ד ס"ו י') מביא את הדין דכריתות שהבאנו לעיל, לחלק בין דם אדם שפירש על הככר שצריך לגורדו, לבין דם שבפה האדם שיכול לבולעו. וברמ"א שם מוסיף "וכל דם דגים וכל דם אדם הואיל ומדינא שרי, אינו אוסר תערובתו". והנה מקור הרמ"א הוא ברשב"א הנ"ל (הביאו המגיד משנה במא"א פ"ו ה"א), שכתב בתוה"ב הארוך (בית שלישי ש"ה), על דם דגים, שאם מותרים ע"י קשקשים, אז "כ"ש שאין אוסרין תערובתן, ואין צריכין שיעור לבטלן שאפילו מצות פרוש אין בהן, כל זמן שאין בהן משום מראית עין". הרי מפורש בדבריו דלא מיירי הכא בדיני תערובת הרגילים עם ביטול בששים וכד', אלא הדין אם התערובת מותרת או אסורה תלויה בדבר אחד בלבד, האם עדיין מראה דם על התערובת, או בטל מראה הדם מהתערובת. לכן כל זמן שמראה הדם ניכר, התערובת אסורה (כך מובא ביד אברהם בשו"ע על הרמ"א). ואיפכא, אם בטל מראהו, התערובת מותרת אפילו הרוב דם (עי' שפתי דעת אות ט"ז). ונראה שהרשב"א אזיל הכא לשיטתו כפי שייסדנו לעיל, שהאיסור הוא על הגברא, וממילא כל זמן שמראה דם על התערובת הרואה חושד בו שאוכל איסור.

 

[ז*] נתבונן עתה מה יסברו התוס' לענין ביטול בתערובת. הנה לפי ההגדרה הראשונה בתוס', מכיון שהדם דגים יש עליו דין חפצא דאיסורא, א"כ נצטרך ביטול טעמו ולא רק ביטול מראהו, ולכן בפחות מששים כנגד הדם, התערובת תהיה אסורה אפילו שבטל המראה. אמנם גם בששים כנגד הדם והמראה לא בטל, התערובת אסורה, דסוף סוף כל עיקר האיסור הוא מחמת מראית עין. ולפי ההגדרה השניה בתוס', איסור החפצא אינו מצד טעמו אלא מצד מראהו, א"כ לענין ביטול בתערובת אין מקום לחלק בין הרשב"א לבין התוס' לפי ההגדרה השניה. והנה לפי מה שעלה בידינו שכאשר יש בתערובת יותר מששים כנגד הדם, ויש מראה דם בתערובת, התערובת עדיין תהיה אסורה, מתעוררת כאן שאלה לשיטת הכרתי ופלתי. דהרי הכו"פ עשה חילוק בין חלב שקדים לדם דגים, שחלב שקדים אינו חלב כלל, ודם דגים הוא דם ממש רק שהתירתו התורה. והנה כאשר יש בתערובת ששים כנגד הדם דגים, יש לדון האם יסבור הכו"פ שיש כאן דם ממש, או שיסבור שהששים מבטל את שם הדם, ואין לנו כאן אלא מראה דם, ומראה דם בלי שם דם אינו אוסר יותר מיין אדום.

 

[ז**] אמנם נראה שהכו"פ יסבור כצד הראשון. חדא דתערובת לא באה לבטל שם חפצא. אין אומרים שאיסור שנתערב ביותר מששים של היתר, בטל שם החפצא מהאיסור, אלא אומרים שמכיון שטעם האיסור אינו מורגש, לכן האיסור שבאיסור התבטל. דאם איתא שתערובת בכוחה לבטל שם חפצא מהאיסור, א"כ לא היה שייך כלל המושג של חוזר וניעור (רמ"א יו"ד צ"ט ו'). ולכן אם מעיקרא היה שם דם על דם הדגים שנתערב, עצם השם דם לא נתבטל בתערובת. ועוד, דכל המושג של ביטול בששים מתייחס לטעם ולא למראה (עי' חכמת אדם כלל נ"א אות ו'). לא מצינו כלל שששים מבטל מראה. ועוד, גם מה שששים מבטל טעם, זה לחומרא ולא לקולא, דהיינו אם טעם האיסור מורגש בתערובת גם ביותר מששים היתר, עדיין התערובת אסורה, דטעמא לא בטיל (ב"י יו"ד צ"ח סוף ד"ה ופרש"י). והנה במקום שהאיסור הוא במראה, כפי שבארנו, ששים אינו מעלה ואינו מוריד. ועי' ברש"י בזבחים (ע"ט א' ד"ה הא דרביה), ועי' באמרי נועם (לרמד"ב קליין, דיני פסח, דין ד'), שכל דבר שתלוי במראה, אם המראה לא בטיל, האיסור אינו בטיל. לכן גם בנידון דידן, בין לרשב"א ובין לתוס' לפי ההגדרה השניה, מכיון שהאיסור תלוי במראה, ששים כנגדו אינו מעלה ואינו מוריד, אלא רק ביטול המראה. ולפי ההגדרה הראשונה בתוס', ששים הוא כאן רק לחומרא ולא לקולא. ולכאורה בדם בהמה, ששם האיסור הוא מה"ת ומצד הטעם ולא מצד המראית עין, אם יתערב דם הבהמה בששים של היתר, האיסור דאורייתא ודאי יפקע. אבל אם עדיין תהיה לתערובת מראה דם, מצד מראית עין עדיין לא יהיה היתר לאכול את התערובת.

 

אם מותר לבטל את האיסור לכתחילה

[ח] והנה יש לדון האם מותר לבטל את דם הדגים בתערובת. עי' בשו"ע (יו"ד צ"ט סעיף ה' ו') לעיקרי הדינים, ובודאי לכתחילה ובמזיד אסור לבטל איסור, אפילו איסור דרבנן. אמנם לכאורה לשיטת הרשב"א שאין כאן חפצא דאיסור, יהא מותר לבטלו כדי להסיר מעליו חשד הרואה. דהרי בארנו לעיל שלשיטת הרשב"א והרמ"א, עצת הרע"א לשים קשקשי דגים בדם אדם, לכאורה תועיל כהיכר, ומסברא מאי שנא האי מלערבו בהיתר כדי לבטל המראה. והנה בשו"ע (שם) מובאת מחלוקת בין המחבר לרמ"א, שלמחבר באיסור דרבנן שנפל האיסור מעצמו להיתר ואין בהיתר די כדי לבטלו, מותר להוסיף עוד היתר כדי לבטלו. אבל הרמ"א שם חולק ומחמיר. והנה יש לדון, אם נאמר שהלכה כמחבר, וכן אם נאמר שלרשב"א אסור לבטל את האיסור לכתחילה (דלא כצד שבארנו זה עתה), האם בציור שנפלו מעט מים מעצמם לדם הדגים, ועדיין מראה דם על התערובת, האם יהא מותר להוסיף עוד מים לבטל את המראה דם. והנה לכאורה התשובה היא שלא, מפני שלרשב"א שהאיסור הוא מצד הגברא, למעשה אין שום נפ"מ אם נתערב דם הדגים או לא. משום דלגבי הגברא האיסור הוא אותו איסור בדיוק בין אם דם הדגים הוא בפני עצמו ובין אם נתערב במעט מים. לכן בכל מקום שמראה דם על התערובת, לגבי הרשב"א זה כאילו אין כאן תערובת כלל. נתבונן עתה מה יהא הדין לפי ההגדרה השניה שהגדרנו בתוס', שהאיסור חפצא בדם הדגים הוא המראה של הדם. לעיל אמרנו שאם נפלו מים לדם הדגים, הרי לפי הרשב"א אין על זה שם תערובת, ולפי ההגדרה הראשונה בתוס', יש על זה שם תערובת, ונפ"מ אם מותר להוסיף מים לבטל האיסור כמחבר, לתוס' מותר לרשב"א אסור. אמנם לפי ההגדרה השניה לכאורה אין ע"ז שם תערובת, בדיוק כפי שבארנו ברשב"א, למרות שברשב"א שם האיסור הוא על הגברא ולפי התוס' שם האיסור הוא על החפצא דמראה. אמנם לעיל בארנו שלפי הרשב"א יהא מותר לערב לכתחילה מים לבטל את המראה דם, אבל לפי ההגדרה השניה בתוס' (וכן ההגדרה הראשונה), אסור לעשות כן, דהרי יש כאן שם חפצא דאיסור. א"כ לפי ההגדרה השניה בתוס', אנו תופסים את החומרות משני הצדדים.

 

היתר דם מצרים

[ט] נחזור עתה לדם מצרים. כפי שבארנו לעיל, במקום שישנו היכר שמדובר בדם היתר, אזי דם אדם ודם דגים מותרים. א"כ במצרים, הרי כל מצרים ידעו שהיה נס והמים נהפכו לדם, וא"כ כל הרואה אדם השותה מאותם מים יודע שאינו שותה דם איסור. אמנם לפי הסברא של רע"א, שהיא סברת רש"י ותוס' בכריתות, שההיכר צריך להיות בעצם הדם, ולא מבחוץ, א"כ גם בדם מצרים אין היכר מעצם הדם שהוא דם היתר. משא"כ לרשב"א ולרמ"א דסגי בהיכר חיצוני, כיון שידוע לכולם שכל המים שבעולם נהפכו לדם, א"כ איכא היכר. ויותר מכך, הרי לאחר שהמים בעולם נהפכו לדם, א"כ רוב דמים שבעולם הם דם היתר, וא"כ עצם הטעם לאסור דם היתר אטו דם איסור, לכאורה לא שייך יותר. הרי שזו סברא נוספת להתיר את דם מצרים.

 

דם מצרים שחוזר למים

[י] נדון עתה בדין דם מבושל. הנה במנחות (כ"א א') מובאת דעת זעירי שדם שבישלו אינו עובר עליו. אמנם הרמב"ם לא הביאו, ועי' בהל' מא"א (פ"ט ה"ו) שפסק שהמבשל דם בחלב אינו לוקה משום בב"ח, והביאו הטור (יו"ד פ"ז). והב"י (שם) דייק מכך שמשום בב"ח אינו לוקה, אבל משום דם - לוקה, וא"כ לא ס"ל לרמב"ם כזעירי. וכן הלח"מ (מא"א פ"ו ה"ו) דייק הרמב"ם דלא ס"ל כזעירי. ועי' ברש"י (משנה חולין ק"ט א') שיש חיוב כרת על אכילת דם מבושל. והתוס' שם (ד"ה הלב) תמהים עליו מהסוגיה במנחות. וכן הרשב"א (תו"ה בית רביעי ש"ד) פסק כזעירי, וכן המאירי (משנה חולין ק"ט א'). ועי' בחידושי הר"ן (חולין ק"כ א') שהביא שזו מחלוקת ראשונים, והוא עצמו ס"ל כרש"י והרמב"ם. כאן נלך במהלך הסוגיה במנחות שבישול מפקיע את האיסור על הדם. הגמרא שם מחלקת בין דם שנתבשל באור לדם שנתבשל בחמה. דם שנתבשל בחמה הוא עתיד לחזור לכמות שהיה קודם שנתבשל ולכן הוא אסור כדם חי. אבל דם שנתבשל באור אינו עתיד לחזור לכמות שהיה ולכן פקע ממנו איסור תורה. לפ"ז דם מצרים שעתיד לחזור להיות מים, דמי לדם שנתבשל בחמה שאסור כדם חי מחמת שעתיד לחזור להיות דם חי, וא"כ יהא אסור. ואין לומר שמכיון שדם מצרים היה מעיקרו מים שנהפכו לדם ועתידים לחזור להיות מים, א"כ יהיה הדם מותר, דסוף סוף אנו דנים על דם מצרים, וכיצד נעשה לדם אינו נוגע לדינא. עוד יש לחקור, כאשר חזר הדם להיות מים, האם היה כאן נס שני, או שהיה רק נס אחד לזמן, ומשעבר הזמן ממילא חזר הדם להיות מים. ונראה להוכיח שהיה כאן נס שני, דהנה בימי המכה, הרי אותו משקה כאשר היה ביד המצרי היה דם וכאשר היה ביד הישראל היה מים. א"כ לכאורה בכל פעם כשהמשקה עבר יד, ודם נהפך למים או איפכא, היה כאן נס חדש. וא"כ לכאורה גם בסוף המכה כאשר הדם חזר להיות מים, היה זה נס חדש.

 

דם נעכר ונעשה לחלב

[יא] סברא נוספת שמצינו בדם מבושל (עי' שו"ת חידושי הרי"מ סי' ז', נפש חיה יו"ד סי' ה', שו"ת הר צבי יו"ד סי' נ"ט), הוא שדם מבושל, גם לשיטות שפקע ממנו דין דם, יש עליו איסור מצד כל דבר היוצא מן הטמא - טמא, ודם הרי היה אסור קודם שנתבשל. והנה הזכרנו בריש המאמר, שדם אדם מותר, כדאיתא בכריתות (כ"א ב', כ"ב א'). והנה הא דחלב אשה מותר ילפינן בכתובות (ס' א'). ההו"א שיהא אסור הוא מכך שחלב בהמות וחיות האסורות באכילה, אפילו שאינן מטמאות בחייהן, הרי חלבן אסור באכילה, משום כל היוצא מן הטמא - טמא. א"כ אדם שהוא מטמא מחיים, לכאורה כ"ש שחלבו צריך להיות אסור באכילה. קמ"ל מדרשה דקרא "את הגמל" דחלב אשה מותר. לענין חלב בהמה וחיה טהורה, ישנה הו"א בבכורות (ו' ב') לאסור, משום דלחד מד"א שם, חלב המינקת בא מדמה, "דם נעכר ונעשה לחלב", והרי דם בהמה וחיה אסור בכרת, ולכן חידוש הוא שחלב המינקת מותר. אמנם לפי דרשה זו אין חידוש בחלב אשה שמותר, שהרי דמה אינו אסור. והנה החזו"א (יו"ד סי' י"ב אות ד'), מביא את קושית הנודע ביהודה (מהדורא תניינא יו"ד סי' ל"ו) על הגמרא בבכורות, דלכאורה אין שום חידוש מכך שדם נעכר ונעשה לחלב, לכך שחלב בהמה יהא מותר. דהרי דם שנתבשל פקע ממנו איסורו, וא"כ גם דם שנעכר לא גרע מנתבשל, ולמה לא יפקע ממנו איסורו, וא"כ אין חידוש בכך שהחלב שבא מדם זה מותר. ומסיק הנו"ב שסוגיה זו בבכורות לא אזלא כזעירי במנחות. אמנם החזון איש מביא סברא לחלק בין דם שנתבשל לבין דם שנעכר ונעשה לחלב. הנה לכ"ע דם שנתבשל אינו ראוי להיזרק על המזבח (עי' רש"י מנחות כ"א א' ד"ה דם שבשלו). משא"כ דם נעכר ונעשה לחלב הוא פעולה טבעית בחי שחלק מדם האיברים נעשה לחלב. וא"כ לו דם הנפש שבבהמה היה נעשה בדרך טבעית זו לחלב, היה כשר לזרקו על המזבח. לכן גם החלב שנעשה מדם האיברים, יש לו דין דם איברים, דהוא בעצם דם שנשתנה צבעו וטעמו באופן טבעי[4].

 

מכת הדם האם בידי אדם או בידי שמים

[יב] והנה לעיל הזכרנו שדם מצרים לא היה חפצא של דם ממש, אלא היה רק מים עם מראה דם וטעם דם (אמנם עי' בפירוש הזקנים בעלי התוס'). לכן היחס בין מי מצרים לדם מצרים הוא כיחס בין דם מינקת לחלב מינקת. והנה יש לחקור במים שנהפכו לדם ושוב חזרו ונהפכו למים, האם זה נקרא שינוי בידי אדם או שינוי בידי שמים. והנה גם החרטומים יכלו להפוך מים לדם בכוחות טומאה. וא"כ אפשר לפרש שמשה ואהרן פעלו את מכת הדם בכוחות קדושה, לאפוקי מהאפשרות שמשה ואהרן למעשה לא פעלו כלום, והכל נפעל בידי שמים. ולפ"ז דומה מכת דם להריגת המצרי בידי משה ע"י שם המפורש[5]. והנה לכאורה בכה"ג אין זה מיקרי בידי שמים. דהרי בידי שמים פירושו שגם המעשה הוא מעשה שמימי וגם הפעולה היא פעולה שמימית. משא"כ כאשר הפעולה היא שמימית, אבל נפעלת בידי אדם היודע להפעיל כוחות שמימיים, לכאורה זה מיקרי בידי אדם. מאידך כאשר עבר משקה בין ישראל למצרי וביד המצרי היה דם וביד הישראל היה מים, זה קשה ליחס למעשה משה ואהרן, ובודאי שקשה לומר שלכל ישראלי היו כוחות קדושה להפוך מים לדם ודם למים, לכן לכאורה כאן זה מיקרי בידי שמים.

 

האם יש לחוש למראית עין באיסור דרבנן

[יג] נדון עתה בדין מראית עין כאשר האיסור הוא מדרבנן. לדוגמה, האם אדם שאוכל דם דגים שנתבשל, האם עליו לחוש למ"ע. כאן אפילו הדם היה דם בהמה, האיסור לאוכלו הוא מדרבנן. האם האוכל צריך לחוש שהרואה יאמר שהוא אוכל דם בהמה מבושל. ואותה שאלה אפשר לשאול באוכל דם מצרים מבושל. דהרי דם מצרים בודאי לא היה אסור מה"ת. והנה כבר הזכרנו לעיל שהרמ"א (יו"ד פ"ז ג') מתיר לאכול חלב שקדים בבשר עוף ללא היכר, ומצריך היכר רק לאוכל חלב שקדים בבשר בהמה. ולפי הרמ"א א"כ יהא מותר לאכול דם מצרים מבושל או דם דגים מבושל ללא היכר. אמנם הש"ך (שם סק"ו) חולק על הרמ"א, ומביא ראיות דחיישינן למראית עין גם באיסורים דדרבנן. אחת הראיות שהש"ך מביא הוא מהתוס' בכתובות (ס' א' ד"ה ממעכן). הגמרא שם מתירה לאדם בשבת לפתוח מרזב שנסתם בשינוי ובצנעא. בשינוי שלא יעבור על איסור דאורייתא. ובצנעא כדי שלא יראוהו. התוס' שם מקשים הרי כל שאסרו חכמים מפני מ"ע, אסרו גם בחדרי חדרים. לכאורה צ"ע בקושיתם, דהרי אם מפני פסידא התירו לו חכמים לעבור על איסור מדרבנן של מתקן, מאותו טעם יכלו לוותר על הדין דכל שאסרו מפני מ"ע אסרו גם בח"ח. עכ"פ מתרצים התוס' דעצם הדין דכל מה שאסרו חכמים מפני מ"ע אסרו גם בח"ח, היינו באיסור דאורייתא, ולא באיסור דרבנן. אבל איסור דרבנן אסור לעשות רק בפני אנשים מפני מ"ע, ומותר בח"ח. וא"כ יוצא שדם מצרים מבושל אפשר לאוכלו בלי היכר בח"ח, אבל לא בפרהסיא. והנה בודאי יש לש"ך ראיה מהתוס' כנגד הרמ"א דיש לחוש למ"ע גם באיסור דרבנן, אבל עצם ההיתר של התוס' באיסור דרבנן בח"ח צ"ע. דהרי הדין דח"ח מובא בין השאר בסוגיה בשבת בדף ס"ד ב' בשם רב. ושם הגמרא מקשה על רב, שבמשנה (שבת נ"ד ב') כתוב שאסור להוציא חמור עם זוג, ומאידך בברייתא כתוב שמותר לטייל עמה בחצר משום ששם ליכא מ"ע. שמע מינא שבח"ח אין איסור. ומתרצת הגמרא שזו מחלוקת תנאים, ורב סובר כמד"א המחמיר. והנה האיסור להוציא חמור עם זוג הוא איסור דרבנן (משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא), וא"כ לפי שיטת התוס', במקום לתרץ שדין דרב הוא מחלוקת תנאים, הו"ל לגמרא לתרץ שבמשנה מדובר באיסור דרבנן ולכן מותר לטייל עמה בחצר, ואין לכך שייכות למחלוקת תנאים, משום שגם המחמיר באותה מחלוקת מודה כאן. בעוד שלפום ריהטא משמע בסוגיה שם שההיתר בחצר הוא רק למד"א המיקל. אבל השו"ע (או"ח ש"ה י"ד) פסק שמותר לטייל עמה בחצר, וזה כשיטת התוס', שבאיסור דרבנן, בח"ח גם המחמיר מודה למיקל. לסיכום, קשה להלום את הסוגיה בשבת עם שיטת התוס', אבל התוס' למדו את דינם מהסוגיה בכתובות, ובשו"ע משמע כוותם, ונראה שכך ההלכה.

 

באיסור דרבנן אפשר שהתוס' יודו לרשב"א

[יד] והנה נראה לומר שתוס' בכתובות אזלו לשיטתם בכריתות, דס"ל שבמקום חשד לאיסור דאורייתא, מראית עין הופך לאיסור חפצא או לאיסור חפצא של מראה, ולכך אסור אף בחדרי חדרים, כי זה חפצא של איסור. אולם במקום שבחשד הוא לאיסור דרבנן, נראה דמודו התוס' לרשב"א שהאיסור אינו על החפצא אלא על הגברא, ולכך בחדרי חדרים מותר, כי אין מי שרואה. ולפ"ז בדם דגים שהוא מ"ע באיסור דאורייתא, לא מודו התוס' לרשב"א. אבל בחלב שקדים עם עוף, ששם המ"ע היא באיסור דרבנן, מודים התוס' לרשב"א, ולפ"ז חלוק דין דם דגים מדין חלב שקדים עם עוף.




[1] נראה בפשטות שכוונת השערי דעה לומר שאין זה שכיח למצוא דם חגבים כנוס. אבל חגבים עצמם, וכן דם על החגבים, לכאורה ודאי דשכיח.

[2] באמת דבר זה לא כתוב ביש"ש שלפנינו, ולעת עתה לא ראיתי מי שהרגיש בזה, והדבר פלאי.

[3] עי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ב המבאר מה הכריח את רש"י להביא שני פירושים.

[4] באות ה' מביא החזו"א חילוק שונה, דהיינו שהדם הוא רק כח היולי שמכוחו מתמצה החלב מהדם, אבל החלב הוא הויה חדשה, והיחס בין הדם לחלב הוא כמו בין אם לבנה, ופנים חדשות באו לכאן, משא"כ דם מבושל אין כאן פנים חדשות. לפי חילוק זה חלב אינו דם איברים שהתורה התירה, אלא אינו דם כלל.

[5] עי' במאמר על פרשת שמות תש"ע שדנו בארוכה בסוגית הריגת המצרי ע"י משה.

  • סוגיות בפרשה
סוגיות בפרשה
 הבא בסדרה: סוגיות בפרשה 016 בא דין חושך
 קודם בסדרה: סוגיות בפרשה 014 שמות דין משה הרג המצרי אגדתא

קבצי אודיו חדשים

דע את רעך 002 תלויה בדבר ואינה תלויה מקרה ועצם
דע את רעך 001 שלושה סוגי אהבה
ספר דעת תבונות 020 סימנים פב-פח
ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות 001 הקדמה
עולמה הפנימי של בת ישראל 001 ד סוגי קשרים
דע את מידותיך הדרכה מעשית עפר עצלות מפורט 006 מים דמים דעפר תנועה בדרך היגררות ללא כיון
אורח חיים 026 בונה מכה בפטיש שיטת רשי 08
ספר מספיק לעובדי השם 014 פרק ההתבודדות
שיחת השבוע 059 אחרי מות קדושים כלאים
א-ה אהרן–בלבביפדיה מחשבה^

הזמן הזה

לג בעומר

שעורים אלו נאמרו במהלך השנים בל"ג בעומר, ועוסקים בכיוונים שנים לפי הרגשי הקודש של הרב ביום הקודש הזה  המשך

דרשות ל"ג בעומר PDF
מיתת רשבי היא חיים

Inner Bonfire
Secrets of Torah

ספירת העומר
• ספירת העומר בזמן
• ספירת העומר בספר משלי
• סוגיה העומר

לִשְׁאוֹל!

שאילות להרב שליטהעכשיו אתה יכול לשאול
את הרב
את כל השאלות
שתמיד רצית לשאול!

עדכון יומי בס"ד ! קליק
רשימה שאלות ותשובות

תוספות מעודכנות

מאמר חדשה! 20-03-2018
מסירות נפש
מאמר חדשה! 14-02-2018
עבודה - שמחה
מאמר חדשה! 11-02-2018
עולם שנה נפש
מאמר חדשה! 01-02-2018
חשמחה ושחוק
מאמר חדשה! 29-01-2018
חודש אדר שחוק
מאמר חדשה! 19-01-2018
דע את אמונתך

שבועות

  שבועות
חג שבועות אוסף של שיעורים שהרב מסר על היבטים שונים של חג השבועות בבהירות, עומק ותובנה. המשך »
תורה נקנית
תורה נקנית התנא באבות פרק ו' מונה מ"ח דברים שהמה קנייני תורה. שעורים אלו נאמרו בערבי חג השבועות במקומות שונים ולפיכך יש בהם גוונים רבים לפי מקום המשך »
דרשות - שבועות
דרשות - שבועות
37 עמודים

Shavous Talks
SHAVOUS TALKS
113 Pages of Droshos
translated into english
  The 48 Ways
THE 48 WAYS
130 Pages of Droshos
translated into english

חודש סיון

סיון - מהות הליכה   סיון - מהות הליכה
סיון - תאומים   סיון - מזל תאומים
סיון - שבט ראובן   סיון - שבט ראובן
סיון עבודה הילוך  
סיון - עבודה הילוך
סיון עבודה הילוך   סיון - עבודה חילוך תעתיקי
Iyar- Thinking  x Serving Hashem By Walking
Sivan - Walking Towards the Endless   Sivan- Towards the Endless
סיון - תאומים   Sivan Mazal - Twins
סיון - תאומים   Sivan Mazal Closer Than Twins

נצפים ביותר

תפילת שמונה עשרה שלם
דרשות לציבור
פורים - דרשות
‏ספר מסילת ישרים
סוכות
חנוכה
פרקי אבות פרק א
1 דע את עצמך
פסח
דע את מידותיך - עפר

קשר

שאילות להרב שליט"א   שאילות להרב »
יציר קשר   יציר קשר »
שלח לחבר  

שלח לחבר »

קישורים לאתרים אחרים   קישורים »
להצרף לרשימת אימייל   רשימת אימייל כללי »
להצרף לרשימת עלון שבועי   רשימת אימייל עלון שבועי »

Additions - Updated Daily

New This Week! 48 Ways - Silence & Speech
04-09-2018
New This Week! 48 Ways - Bestowing
04-09-2018
New This Week! 48 Ways - Beloved
04-09-2018
New This Week! Hisboddedus
04-09-2018
New This Week! Tzav-Sacrificing
03-19-2018
New This Week!  Skipping Levels
03-15-2018

Rav Weinberger

Rav Moshe Weinberger Da Es Middosecha
Rav Moshe Weinberger Intro to Bilvavi
Rav Moshe Weinberger Intro to Da Es
    Rav Moshe Weinberger Intro to Mesillas

NETFREE

  • הכרת הבורא
    • הקדמה
    • בלבבי משכן אבנה - ח"א
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ב
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ג
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ד
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ה
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ו
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ז
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ח
    • בלבבי משכן אבנה - ח"ט
  • הכרת עצמי
    • סולם של עליה בהכרת ה-אני
    • סדרת "דע את" - נושאים כלליים
  • התבודדות
    • דע את נשמתך
    • נוספים התבודדות
    • דע את התבודדותך הכנה
    • דע את התבודדותך מעשית
  • ארבעת היסודות
    • מבוא לארבעה יסודות
    • דע את מידותיך - מהות
    • דע את מידותיך | 4 היסודות - הדרכה מעשית
    • דע את מידותיך הדרכה מעשית כח ההתרכזות
    • דרשות שנות על מידות
    • יסודות הכוחות
  • דרשות
    • המיטב של בלבבי The Best of Bilvavi
    • דרשות לציבור
    • עולם האישה
    • דרשות בחו"ל
    • שיחות התעוררות
    • בית היהודי
    • גאולה הפנימית
    • הדור שלנו
    • ניגונים
    • ערב רב
    • פניני תורה
    • עדויות
    • עולם הביטחון
    • עולם הדיבור
    • עולם הדמיון
    • שאלות ותשובות
    • מ"ח דרכים
    • english
    תפילה
    • תפילת שמונה עשרה שלם
    • עיונים בתפילה
    • שער התפילה למבי"ט
  • תורה
    • פשט
    • פנימיות
  • פרשה
    • פרשיות השנה
    • שיחת השבוע
    • נושאים בפרשה
    • פרשה תשע''ח
    • פרשה תשע''ז
    • פרשה תשע''ג-ד
    • פרשה תשס''ו
    • פרשה תשס''ה
    • פרשה תשס''ג
    • סוגיות בפרשה
    • תורת הרמז
  • מועדים
    • אלול
    • נוספים לאלול
    • ראש השנה
    • נוספים ראש השנה
    • יום כיפור
    • נוספים ליום כיפור
    • סוכות
    • חנוכה
    • ט''ו בשבט
    • שובבים
    • ארבע פרשיות
    • פורים
    • פסח
    • לג בעומר
    • שבועות
    • בין המצרים
    • בין הזמנים
    • ט"ו באב
    • ראש חודש
    • שבת
  • פירושים
    • ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות
    • ספר דעת תבונות
    • ספר המספיק לעובדי השם
    • ספר בית אלוקים
    • ספר בעל שם טוב
    • ספר להב אש
    • ‏ספר מסילת ישרים
    • ספר משלי
    • ספר חובת הלבבות
    • ספר נפש החיים
    • ספר דרך השם
    • מהר"ל
    • ספר קהלת
  • בלבביפדיה
    • אנציקלופדיה - מחשבה
    • אנציקלופדיה - עבודת השם
www.bilvavi.net
  • www.bilvavi.net
  • info@bilvavi.net יצירת קשר
  • טל. 052.763.8588
Torah that speaks to the hearts of Jews from all walks of life

  • www.moshebooks.com

  • 03.578.2270
  • הזמנות בין לאומי: ספרי מאה שערים
  • רחוב מאה שערים 15, ירושלים
  • 02.502.2567
  • הפצה ראשית: אברומוביץ
  • רח קוטלר 5 בני ברק
  • 03.579.3829
  • להזמין אונליין
  • Order Online
  • מספרי אברומוביץ
  • Sifrei Abromovitch
  • משלוחים לכל הארץ והעולם
  • World Wide Delivery
  • 03.578.2270
  • FOR SEFORIM IN USA & CANADA | Shira Distributors

  • 4116 16th Avenue, Brooklyn, NY 11204 Phone 718.871.8652
  • e-mail sales@shirahdist.com
  • FOR SEFORIM IN ISRAEL Sifrei Meah Shearim
  • 15 Mea Shearim Street, Jerusalem
  • 02.502.2567
  • Sifrei Abromovitch 5 Kotler Street, Bnei Brak
  • 03.579.3829
  • www.seforimcenter.com
  • www.mysefer.com
  • www.nehora.com
  • ORDER ONLINE IN THE USA